המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה על פי סעיף 191 לחוק החברות - תשנ"ח-1999 למניעת קיפוח, ובגדרה הוא ביקש מספר סעדים, אשר לענייננו חשוב צו המניעה הקבוע המבטל את החלטת המשיבה מיום 28.4.11 להדיחו מן החברה ("
ההחלטה"), וכן צו מניעה המבטל את החלטת המשיבה להפסיק את עבודת מונית מספר 20 השייכת לו.
בגדר התובענה הגיש המבקש גם בקשה לסעד זמני, שניתן לו במעמד צד אחד על פי החלטה מיום 4.5.11. המשיבה הגישה תשובה לבקשה לסעד זמני, וביום 15.5.11 התקיים דיון במעמד שני הצדדים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה ולאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים, קיבלתי את הרושם שהמסמך הקרוי "תקנון", אשר צורף כנספח ג' לבקשה וכנספח ו' לתשובה ("
התקנון") איננו תקנון ההתאגדות של המשיבה, וכי לכן טענות שני הצדדים המתייחסות לחוקיות ההחלטות שהתקבלו ולהיותן נוגדות את תקנון ההתאגדות, אינן מבוססות די הצורך, וכי למעשה התקנון אינו תקנון ההתאגדות של המשיבה. בהתאם לכך הוריתי כי הצדדים יגישו העתק של תקנון ההתאגדות כפי שהוא הוגש לרשם החברות, עם התיקונים שנעשו בו מעת לעת (כמובן, אם נעשו), וכי לאחר שזה יוגש תינתן החלטה בבקשה או שיינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק בית המשפט, דבר שבאי כוח הצדדים הסכימו לו.
ביום 20.6.11 הגיש המבקש העתק של תקנון ההתאגדות, ומעיון בו אני למד שהתרשמותי הייתה נכונה וכי התקנון שאליו התייחסו הצדדים בטענותיהם איננו תקנון ההתאגדות, מפני שבעת שהתאגדה המשיבה היא אימצה, בשינויים מסוימים שאינם צריכים לעניין, את התקנון המצוי הנכלל בתוספת השנייה לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983.
מכיוון שהעניין העיקרי העומד לדיון הוא ההחלטה, ומכיוון שהחלטה זו מבוססת על הוראת סעיף 3.1.3 של התקנון שעניינו קבלת חבר חדש והדחת חבר, מתעוררת שאלת מעמדו של התקנון ביחס לתקנון ההתאגדות של המשיבה, וממילא גם שאלת חוקיות ההחלטה.
אין מחלוקת שתקנון ההתאגדות אינו כולל הוראות המאפשרות הדחת חבר מן החברה, וההוראות היחידות הנוגעות לחילוט מניה בחברה יכולות להיות אלה המפורשות בסעיפים 29-23 של תקנון ההתאגדות, המאפשרות למשיבה לחלט מניות אם לא שולמה תמורתן. יחד עם זאת, לא נובעת מכאן המסקנה שאותה מנסה המבקש לשכנעני להסיק, שבאין אפשרות חילוט מניה על פי תקנון ההתאגדות, אין תוקף חוקי להחלטה. נראה לי, שבדומה לתקנון ההתאגדות גם התקנון הוא הסכם בין המשיבה לבין כל אחד מחבריה ובינם לבין עצמם, וגם אם מבחינת ההירארכיה הנורמטיבית מעמדו של התקנון נחות מזה של תקנון ההתאגדות, אין לומר כי הוראות התקנון אינן מחייבות את המבקש או את המשיבה. בקשר לכך אציין כי גם המבקש עצמו סבור שיש בכוחן של הוראות התקנון להביא להרחקתו מן המשיבה, וזאת על רקע טענתו (בסעיף 26 של הבקשה) שאם תקוים החלטת המשיבה שלא לאפשר לו להפעיל את המונית מספר 20 השייכת לו, עלול הדבר להביא להוצאתו מן המשיבה, וזאת מכוחו של סעיף 4.2.9 של התקנון. במאמר מוסגר יצוין כי המבקש אמנם הפנה לסעיף זה בתקנון, אולם הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 4.2.20 המורה כי ניתן להרחיק חבר מן המשיבה במקרה של אי הפעלת מוניתו במשך שלושה חודשים. על כל פנים, כאשר המבקש מסתמך על סעיף זה כנימוק המצדיק את ביטולה של החלטת המשיבה, אין הוא יכול לטעון בה בעת כי התקנון איננו מאפשר הרחקה של חבר מן המשיבה.
יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, החלטתי לקבל את הבקשה וגם ואת התביעה ולהורות על ביטול החלטת המשיבה מיום 28.4.11, וזאת מפני שנראה לי שנפל פגם בהליך קבלת ההחלטה, ומשום כך אין היא יכולה להתקיים.
טרם שאפרט את מסקנתי, אציין שהמשיבה היא חברה שהתאגדה על ידי מספר לא גדול של בעלי מוניות, ועסקיה הם מתן שירות של הסעה במוניות באזור קריות המפרץ. עיון בהוראות התקנון מלמד שחברי המשיבה שאפו להסדיר עניינים שונים הקשורים בניהולם היומיומי של עסקיה, כמו גם בהסדרת חובות וזכויות חברי המשיבה בקשר עם עיסוקיהם במסגרת החברה. כך נקבעו בתקנון הקמה ופעילות של ועדות שונות (כגון ועדת משמעת, ועדת כספים, ועדת ביקורת וכדומה), נקבעו סמכויות וחובות ההנהלה, נקבעו סנקציות במקרה של הפרת משמעת וכן נקבעו, וזה העיקר לענייננו, הוראות בדבר קבלת חבר במשיבה והדחת חבר ממנה. לענייננו רלוונטיות הוראות סעיפים 3.1.3.6 ו-3.1.3.11:
"3.1.3.6 חבר יתקבל או יודח אם יצביעו לכך 66% מכלל בעלי המניות באסיפה הראשונה, או, אם נקבעה אסיפה שנייה, 66% מהנוכחים באסיפה השנייה...
3.1.3.11 תיערך הצבעה חשאית, בפתקים, אשר יסומנו "בעד ההדחה" / "נגד ההדחה", ויו"ר הישיבה יספור את הפתקים באופן פומבי עם תום ההצבעה."
מטענות הצדדים עולה שמזה זמן רב קיימים חילוקי דעות בין המבקש לבין המשיבה, שעיקרם הוא טענות המשיבה שלפיהם המבקש חייב לה סכום כסף ניכר, ולמען הדיוק ייאמר שגם המבקש טוען לקיומם של חובות של המשיבה כלפיו. המבקש גם הגיש בשעתו תובענה שהתקבלה, ובפסק דין שניתן ביום 2.11.10 בתיק ה"פ 35639-04-10 התקבלה תביעתו ובוטלה החלטת המשיבה לחלט את מניותיו. ביום 17.2.11 התקיימה אסיפה של חברי המשיבה בהשתתפות המבקש, וברוב של 75% התקבלה החלטה שחבר החייב לחברה סכום העולה על 10,000 ש"ח יובא עניינו לאסיפת חברים על מנת שזאת תחליט מה לעשות באותו חבר, ובכלל זה תשקול אפשרות של חילוט המניה (נספח ז' לתשובת המשיבה). בעקבות כך התקיימה אסיפה נוספת ביום 28.4.11, שאחד מן הנושאים שעמדו בה על הפרק הייתה הדחתו של המבקש מן החברה. מפרוטוקול האסיפה (נספח ד' לתשובה) עולה שהחברה טוענת שהמבקש חייב לה סכום העולה על 37,000 ש"ח, ולאחר דיון שהתקיים בעניינו התקבלה החלטה, ברוב הנדרש לפי התקנון, להדיחו מן המשיבה החל מיום 1.5.11, וכן הוחלט לחלט את מנייתו במחיר שנקבע בהחלטה אשר בעיקרו ישמש לסילוק חובו של המבקש לחברה. בהחלטה נקבע עוד כי מכיוון שהמבקש פנה לערכאות, אין מקום להיזקק למנגנון הבוררות הקבוע בתקנון.
בניגוד לטענת המבקש, לא מצאתי בתקנון כל הוראה המגבילה את כוחה של המשיבה להביא בפני האסיפה הצעה להדחתו של המשיב, ובמאמר מוסגר אוסיף שבהתחשב באופיה של החברה, באופי עסקיה ובהיותה חברת מעטים, אפשר להבין את הדבר. אחת מטענות המשיבה, שגם קיבלה ביטוי בפרוטוקולים של אסיפות שבהם עיינתי, היא שקיימת מסכת בלתי פוסקת של סכסוכים בין המבקש לבין שאר חברי המשיבה. רצונם של חברי המשיבה להרחיק מקרבם חבר שהתנהגותו והתנהלותו אינן תואמות את ציפיותיהם איננו עניין שראוי להתערב בו, ובלבד שנשמרות הוראות התקנון בדבר הגנה על זכויותיו של החבר המורחק, הוראות המקבלות ביטוי בסעיפים 3.1.3.11 הקובע את האופן שבו תתנהל ההצבעה ו-3.1.3.13 הקובע הוראות בדבר האופן שבו יוערך שווי מנייתו של החבר המורחק. לאור האמור, לא מצאתי פגם בכך שהמשיבה החליטה לקיים אסיפה שעל סדר יומה הרחקת המבקש, על רקע הטענה לקיומו של חוב בסכום ניכר, אשר המבקש אמנם כופר בו אולם לא נראה שהוא עושה ניסיון כלשהו ליישב את המחלוקת בגינו, והרושם המתקבל מהתנהלותו הוא שהוא מעדיף להשליך את יהבו על התדיינויות משפטיות על פני ניסיונות אמיתיים ליישב את המחלוקת.
יחד עם זאת, משעיינתי ושבתי ועיינתי בפרוטוקול האסיפה שהתקיימה ביום 28.4.11, נוכחתי לדעת שהמשיבה לא קיימה את הוראת סעיף 3.1.3.11 בדבר הצבעה חשאית באמצעות פתקים. על פי פרוטוקול הדיון באסיפה, נראה שהיא התקיימה בשעת ערב מאוחרת למדי. בשלב מסוים נדרשו המשתתפים לעזוב את המקום לפי דרישת שומר הבניין, וההצבעה נערכה מחוץ למשרד בנסיבות שאינן מאפשרות להסיק שהיא הייתה חשאית ושהתקיימה באמצעות פתקים כפי שנדרש בתקנון. תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, לא ניתן לקיים החלטה שהתקבלה בניגוד להוראת התקנון, ומשום כך ראיתי לקבל את הבקשה והתביעה, תוך שאני מוסיף וקובע - במטרה להסיר כל ספק - שאין בפסק דין זה כדי למנוע מן המשיבה להעמיד את הנושא לדיון באסיפה נוספת, ולהחליט ככל שהיא תראה זאת לנכון.
לא ראיתי להזקק לבקשותיו של המבקש לסעדים אחרים מפני שהם אינם ראויים להתברר במסגרת תובענה מעין זו.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד סיון תשע"א, 26 יוני 2011, בהעדר הצדדים.